שנים אנו שומעים את המשפט הזה. שנים הוא מגיע פחות או יותר באותה התקופה.
הוא נשמע טוב, "מצלצל" יפה נכון?
אז הגיעה התקופה ..בואו ונשאל את עצמנו מספר קושיות…
ונבין מה המשפט הזה אומר לנו , מה אנו יכולים לקחת ממנו לתחומים הדומיננטיים בחיינו.
- אני עם עצמי / הזוגיות שלי / ההורות שלי (אמהות / אבהות) / אני בבית / היחסים החברתיים שלי / אני במקום העבודה.
בטוח יש אחרים ונוספים אך אלו "החשובים" יותר.
ישנם אנשים שמרגישים בחרות… ישנם כאלו שלא…
ישנם אנשים שמרגישים בחרות רק במקומות / תחומים מסוימים בחייהם…
ישנם אנשים שמרגישים בחרות רק בסיטואציות מאוד מסוימות, ומול אנשים מאוד מסוימים…
להיות עבד זה במובן התודעתי של המילה. עבד של הרצונות, המחסומים, הדחפים שלי. עבד למסגרות, עבד של אגו…
ניתן להסתכל על הסיפור של יציאת מצרים בהרבה מובנים.
האם אני נמצא בכלא תודעתי? או בחופש תודעתי?
האם אני מספק את המקור האמיתי שלי? – מלבד איפה נעשה את ליל הסדר, ניקיונות, רכישת בגדים חדשים, מתנות לחג וכ"ו.
עשיית הסדר והניקיון אלו דברים חיצוניים שמביאים (או לפחות אמורים..) להביא אותנו להתנקות פנימית.
כל הסיפור של יציאת מצרים זו אמונה פנימית. היא זו שהוציאה מעבדות לחרות. הניצחון של החלש את החזק, חציית ים – סוף, תקווה ויציאה לחופשי.
אישה חכמה וקסומה שאני מכירה אמרה את המשפט הבא: " מספיק שננקה את המקרר והמטבח..או משהו קטן, זה כבר ניקיון. זוהי אמרה מאוד חכמה. היום הכל הפך למקום של שליטה, של אגו ושל תחרות. איך ניקיתי? כמה קניתי? איפה נבלה? סיימתי עם הקניות? כמה הוצאתי? איפה נהייה בחופש? ההתעסקות כאן היא בין עיקר לתפל.
החג הזה הפך להרבה מאוד אנשים לסוג של עבדות. עבדים של אוכל, של ניקיון, הפחד שלא יהיה מספיק אוכל, מספיק מנות.. הרבה דברים הפכו ממקום נקי למקום של מחסור, לסוג של עבדות.
זה לא משנה אם אנו מגיעים מרקע דתי או חילוני, המקומות הללו זו בדיוק התודעה שלנו. תשאלו את עצמכם עד איפה אני מוכן/ה להסתכל ולהתבונן פנימה? ולנקות את "החמץ הפנימי"?
בלי לנקות משהו בתוכנו ומתוכנו , לא יהיה מקום למשהו חדש להיכנס. המון הרגלים, פרדיגמות , ותבניות לקחנו מהבית, מהמשפחה. הם חלק מאיתנו. השאלה שצריכה להישאל היא איזה מקום אנו נותנים להם? מה אנו בוחרים לנקות? לאזן? ולהוציא מחיינו.
בואו נשאל את עצמנו – מהי עבורי עבדות? ומהי עבורי חרות? איך חרות באה לידי ביטוי – אצלי, בחיי, ביום יום שלי? אני שאלתי את עצמי מספר שאלות… עבורי חרות היא:
- חופש – להיות מי שאני רוצה, איך שאני רוצה ואיך שנראה ומתאים לי.
- אותנטיות – אני היא אני. אני שלמה עם מי שאני, אני מביאה את עצמי כמו שאני ולא משנה מי או מה עומד מולי. איך זה יישמע? מה יגידו? – זה לא בלקסיקון.
- הערכה והודיה – יצאתי מעבדות לחרות , ואני מעריכה ומודה. על כל הדרכים בהם הלכתי, על כל השבילים בהם פסעתי. על הדברים והאנשים שפגשתי באותן הדרכים, על השביל שעודני פוסעת בו, ועל השבילים שעוד אפסע בהם.
- תובנות – מה הבנתי. מה למדתי. מה לקחתי ומה השארתי שם בתקופת העבדות.
- זכות הבחירה – היא בידיים שלי ובאחריותי – מה אני בוחרת לקחת איתי להמשך הדרך, להמשך החיים. ומה אני בוחרת להשאיר שם מאחור, במדבר.
- אהבה וקבלה אמיתית את עצמי – איפה הייתי ולאן הגעתי? מה יש בי ומה עוד נותר להביא ולמצוא? במה אני טובה? ובמה פחות? מה הסדר הבא בחיי?
איזו עוד חרות אני רוצה להביא לחיי.
מאחלת לכולנו חג שמח, מלא בחרות ואהבה את עצמנו